טענות שקריות של חברת הביטוח 

חנותו של צור בן עמי, כל בו ברק ויופי, לממכר מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי נפרצה. מהחנות נגנבה סחורה בהיקף לא קטן.

בן עמי הגיש תלונה במשטרה והודיע גם למבטחת החנות, חברת הביטוח עילית, על הפריצה והגניבה.

עילית שלחה לחנות שמאי. זה התרשם כי הפריצה אכן אירעה. הערכת השמאי תאמה בקירוב את תביעת המבוטח.

למרות זאת, סירבה עילית לשלם לבן עמי את תגמולי הביטוח. עילית טענה כי לא קוימו דרישות המיגון שבפוליסה.

בן עמי פנה לבית משפט השלום בתל-אביב. או אז, בכתב הגנתה, הוסיפה עילית טענה כי הפריצה בוימה על ידי המבוטח בן עמי.

השופטת שרה דותן, שדנה בתביעה, הזכירה כי לפי דעת הרוב בבית המשפט העליון, די בטענת המבטח לפיה המבוטח היה מעורב באירוע הביטוחי, על מנת להעביר אל המבוטח את הנטל להוכיח כי אירוע הביטוח לא בוים על ידו.

יחד עם זאת, האשמתו של מבוטח בביום הנה האשמה חמורה ביותר. אין להטיח האשמות כאלה ללא בסיס ראייתי מוצק.

לדעת השופטת, טענת הביום הועלתה על ידי עילית כלפי בן עמי בחוסר תום לב. בטענה זו נזכרה עילית רק לאחר הגשת התביעה לבית המשפט. טענתה המקורית של עילית לדחיית התביעה הייתה אי התקנת אמצעי מיגון כדרישת הפוליסה.

גם לגופו של עניין, קבעה השופטת, לא היה מקום לטענת הביום. על פי העובדות שהוכחו במשפט, בן עמי לא היה נתון בקשיים כלכליים כלשהם. מדובר בעסק יציב וסולידי המנהל ספרים כדין. בן עמי מעולם לא הואשם ולא נחשד בפלילים. גם לא הוגשה על ידו כל תביעת סרק כנגד חברת ביטוח אחרת. אין מדובר בעסק קיקיוני אשר הוקם סמוך למקרה הביטוח וחדל לפעול לאחריו.

השופטת לא חסכה את שבט ביקורתה מהעובדה כי עילית העלתה בכתב הגנתה טענות עובדתיות חילופיות. מצד אחד טענה עילית כי המבוטח ביים את אירוע הפריצה. לחילופין הודתה כי הייתה פריצה אך נגנבו פריטים מועטים ובן עמי רוקן בעצמו את יתרת המלאי. הבחירה בטענת הביום, מבהירה השופטת, שוללת את הטענה העובדתית החלופית.

בחוות דעת השמאי, שהבחין בוודאות בסימני הפריצה, לא הועלה כל חשד ביחס למהימנות המבוטח ולביום הפריצה. חשדות אחרים התבררו כחסרי בסיס במציאות. עילית העלתה תמיהה כי דווקא שוקולדים תוצרת חוץ, משקאות חריפים וסיגריות לא נגנבו למרות שהם פריטים גניבים; והנה התברר כי בחנות מעולם לא הוחזקו שוקולדים מתוצרת חוץ, משקאות חריפים וסיגריות.

גם הטענה לפיה מלאי הבשמים שנגנב היה "מלאי מת", הופרכה בחקירת השמאי. הוכח כי בן עמי מיהר וחידש אחרי הפריצה את מלאי הבשמים.

הוא הדין בטענה כי לאחר האירוע ירדו מחירי המוצרים. מעבר לכך שטענה זו לא הוכחה, אין בה כדי להביא למסקנה כי המבוטח ביים את הפריצה. לא די להצביע על ראיה זו או אחרת, סתירה או ממצא מחשיד. על המבטחת להראות שהראיות עליהן היא מצביעה אכן מובילות למסקנה של ביום מקרה הביטוח.

לסיכום, פסקה השופטת, בן עמי הצליח להוכיח כי ידו לא הייתה במעל. עילית לא הצליחה להצביע ולו על ראיה אחת התומכת בגרסתה לביום הפריצה. גם לא הועילה לעילית העובדה שהפוליסה נרכשה ימים ספורים עובר לאירוע הפריצה.

אשר לטענתה המקורית של עילית לאי קיום דרישות המיגון שבפוליסה, גם זו נדחתה על ידי השופטת.

במהלך המשפט הוברר כי בן עמי הודיע לסוכן עילית במפורש שאין בכוונתו להתאים את אמצעי המיגון בחנות לדרישות הפוליסה. הסוכן הבטיחו בתגובה ש"הכל בסדר", וכי דרישות המיגון השונות שצוינו בפוליסה הן עניין פורמאלי בלבד. "קיבלת את הפוליסה, שילמת את הכסף והכל בסדר", כך להבטחת הסוכן.

השופטת הסתייגה מהתנהגותה של עילית, שנהגה לשנות תנאים בפוליסה ללא הסכמת המבוטח. העתק הפוליסה שמסרה עילית לבן עמי לאחר אירוע הפריצה, שונה היה מעותק הפוליסה המקורית שנמסרה לו לאחר כריתת חוזה הביטוח. בפוליסה המקורית נדרשה מערכת אזעקה מחוברת בחייגן טלפוני לשני מנויים. בפוליסה שנשלחה לבן עמי לאחר האירוע, נדרש חיבור המערכת למוקד שמירה באמצעות משדר אלחוטי וחיבור קוי.

בסופו של יום קיבלה השופטת את תביעתו של בן עמי, וזיכתה אותו בתגמולי הביטוח בגין אירוע הפריצה וגניבת המלאי.

מסמך 187